井の中の蛙大海を知らず - ״I no nakano kawazu taikai o shirazu״
הצפרדע שבבאר לא מכירה את הים הגדול. (פתגם יפני)
אני הולך להזהר מאד עם סופרלטיבים בפוסט הזה, כי אי אפשר יהיה להגזים יותר מדי. אבל נשים דברים על השולחן, זה באמת מגוחח להשוות בין הראמן שמוכרים בארץ לזה של יפן, אלו שתי מנות שונות. (זה כמו שבארה״ב מוכרים חומוס עם אבוקדו כדיפ לנאצ׳וס וקוראים לו ״חומוס״, עכשיו לך תסביר).
על אותם יחסי כוחות, אני לא יכול להשוות בין סצינות הראמן בטוקיו לבין החוויה הספציפית של Fu unji, כי כל מרק אחר (ויש נהדרים) לא מכה בך באותן עוצמות.
הראמן הזה הוא הוא אגרוף לפנים, בוסט של טעם, הוא הטעם עצמו. דייסת אומאמי. סיבה מספיק טובה לעבור בטוקיו ובכלל לטוס אליה.
טעם הציר המרוכז הזכיר למאיה חמין, ולי פשוט בוליון בשר שנשכח שבוע על אש קטנה וצומצם לתמצית הטעם המרוכזת ביותר.
טעם הציר המרוכז הזכיר למאיה חמין, ולי פשוט בוליון בשר שנשכח שבוע על אש קטנה וצומצם לתמצית הטעם המרוכזת ביותר.
אני מניח שלא תפספסו אותו, לכן אני אמנע משימוש במילה ״אם״, אז הנה הוראות תפעול -
מגיעים לפני 11 בבוקר כדי לתפוס מקום בתור.
התור מתחיל מעבר לכביש
כשתסיימו איתו תתקדמו אל התור השני, זה שנמצא מול דלת המסעדה.
הדלת נפתחת בכל פעם שאורח מסיים ויוצא, ואחד אחר נכנס במקומו.
בפנים, תור נוסף, צמוד לקיר, ממש מעל גבם של האוכלים. מזכיר מאד את חווית הטריטוריה המביכה של הראמן של אהרוני, רק שפה זה מסודר וכאן גם מסתיים הדמיון.
לפני שתכנסו לתור, עברו דרך המכונה ובחרו ב "special Dipping noodle", הכפתור הימני, 1000 ין (35 שקלים). קחו כרטיס והצמדו לקיר.
התקדמו עם התור, עד לפינה הרחוקה ביותר, וכשיבקשו, הגישו את הכרטיס כדי שיתחילו להכין לכם את המנה. לא מבזבזים פה זמן יקר.
ישאלו אתכם לגבי כמות האטריות (המחיר זהה) קטן, בינוני וגדול. בחרו בקטן כי זה גם ככה זה מפוצץ ולא מכובד להשאיר אוכל בצלחת.
קיבלתם שתי צלחות של ראמן מפורק העונה לשם tsukemen. האטריות נוקשות ולעיסות וזה בסדר, הרימו אותם עם הצ׳ופסטיק, טבלו במרק, עצמו עיניים ושאבו. נסחפתם אל הים הגדול.
בינתיים תזהרו לא לבלוע צפרדעים בארץ.
