ההתמחות בסובה העניקה למסעדה הזו כוכב מישלן, והם עושים את זה ברצינות גדולה כך שיש להם אפילו שדה פרטי שמגדל עבורם את הכוסמת.
התואר והביקורות החיוביות מהקהילה המקומית לא הרימו למסעדה את האף, והיא ממשיכה ליצור אוכל נהדר ולשמוע על צניעות מוגזמת, כמעט קיצונית.
קשה למצוא את המקום, ואין שום דרך להגיע אליו במקרה, הוא נראה כמו בית רגיל בשכונה שקטה בהארג׳וקו. אין בחוץ שלט, וגם העיצוב הפנימי חף מכל קישוט ומזכיר במידה מסויימת חדר בבית כלא. הדלפק שעליו התיישבתי נמצא תחת חלון סורגים קטן ומוגבה (זה שמופיע בתמונה) והוא מנתק אותך מהחוץ ומבקש להתרכז בדבר אחד, באטריות.
הסובה מוגשת בגירסה קרה או חמה (במרק) עם מגוון תוספות כמו שרימפס ענק אפוי, אומלט יפני וחמוצים. לא ניסיתי, אבל פזלתי לשכנים ונראה שהם הזמינו בשכל.
הסובה היתה נגיסה מאד, במרקם משגע, ביתי וגס. מבושלת אלדנטה ונותן פייט לכל ביס. ההרינג היה יבש (לא בקטע רע) וטעים גם כן.
לסיום מקבלים sobayu, המים החלביים שבן בהם בושלו האטריות, ומוזגים אותם על שאריות הרוטב בקערה כדי לקבל מרק.
70 שקלים התענוג, רוב המנות עולות בערך חצי מזה.
